מראות של צפון קפריסין. פמגוסטה.
פמגוסטה היא אגדה. ביתן של ציוויליזציות אגדיות, הפנינה של צפון קפריסין.
עיר נמל גדולה כותבת את ההיסטוריה שלה כבר אלפי שנים. וההיסטוריה הזו לא עומדת רק כמונומנטים של אדריכלות בעיר, היא חיה, נושמת את אוויר המודרניות עם ריאות עתיקות. אז חומות המבצר של המאה ה-15 הן היום חלק מהנמל הנוכחי, הקתדרלה של המאה ה-13, בה הוכתרו מלכי ירושלים, היום מאזינים לתפילות המוסלמים, ותערוכות ומופעים מתקיימים בקתדרלה אחרת. יש כאן עיר רפאים, מסתכלת בעצב על החיים הסואנים מסביב עם ארובות עיניים כהות, חלונות ריקים לפני שנים רבות…
בואו נתחיל את המסע שלנו.
מבצר קסטלו.
בחלק הצפוני של פמגוסטה נמצא מבצר קסטלו. היא שירתה כדי להגן על העיר מפני הים. בתחילה הוקף המצודה בחפיר עמוק, שיובש במאה ה-19 כדי למנוע את התפשטות המלריה.
אחד מארבעת המגדלים של המבצר מונצח בהיסטוריה על ידי הטרגדיה המפורסמת של שייקספיר אותלו. כאן התרחשו האירועים הדרמטיים של המחזה. מאמינים כי אב הטיפוס של אותלו היה כריסטופורו מורו, מפקד הכוחות הקפריסאים בתקופת שלטונם של הוונציאנים. הוא זה שהורה לרצוח את אשתו בהתקף קנאה. ולמעשה, הוא לא היה שחור, רק מורו — באיטלקית «מור». קשיים בתרגום, כביכול, בשילוב עם דמיונו הסוער של הסופר המבריק.
ממרפסת התצפית של «מגדל אותלו» נשקף נוף יפהפה, הוא נחשב לטוב ביותר בפמגוסטה.
קתדרלת ניקולס הקדוש
עכשיו המסגד של לאלה מוסטפא פאשה.
הקתדרלה נבנתה בתקופת שלטונם של הלוסינינים. לאחר נפילת ירושלים, כאן התרחשה משיחת המלכים לכס המלכות של ירושלים.
לאחר שהעות’מאנים כבשו את פמגוסטה, הרסו הטורקים את כל הפסלים שעיטרו את המקדש, בנו צריח ועשו בו מסגד.
Palazzo del Proveditore
— הארמון המלכותי לוסינן. רק החזית המקושתת וארבעת העמודים שהובאו מסלמיס שרדו עד היום. כאן מתקיימים קונצרטים ופסטיבלים של Seisas.
המעוזים המלכותיים של מרטיננגו, רוולין ופורטה דל מאר ירשימו גם את חובבי האבנים העתיקות.
וכמובן, אי אפשר שלא להזכיר את אחת האטרקציות המרכזיות של פמגוסטה — עיירת הרפאים וארושה.
עד עצוב לאירועים הטרגיים שהתרחשו כאן לפני כ-50 שנה. וארושה הוא הרובע של פמגוסטה שבו חיו היוונים. האזור ממוקם ממש ליד הים, ועד 1974 היה בו אחד מאתרי הנופש הפופולריים והמובחרים בעולם. חופים מוזהבים וים, מלונות יוקרה, מסעדות, ברים, מועדוני לילה — זה היה מקום נופש מועדף על כוכבים כמו אליזבת טיילור, ריצ’רד ברטון, סופיה לורן, פול ניומן ובריג’יט בארדו. אבל ב-1974 הזמן עצר בווארושה. תוך יממה לאחר כניסת הכוחות הטורקים לאי, פונתה כל האוכלוסייה היוונית של העיר, ורובע וארושה נסגר על ידי הצבא הטורקי והפך לעיר רפאים. אז, סגור ושמור על ידי הצבא, הוא עמד במשך 46 שנים, הידרדר בהדרגה והתמוטט. הטבע גובה את שלו, בטון מתפורר, מתכת מחלידה, שיחים ועשב צומחים ברחובות. בשנת 2020 נפתחה Varosha לקהל הרחב. בתים רעועים גודרו בסרטים, הונח אספלט חדש ברחובות והותקנו מנורות תאורה. עיר הרפאים עדיין נטושה, הבתים עדיין שייכים ליוונים שגורשו לפני שנים רבות, ואסור לאכלס אותם על ידי אף אחד מלבד הילידים. העיר נראית כמו תפאורה לסרט אפוקליפטי שבו משהו הרג את כל האנשים, והשאיר רק את הבניינים. מבעד לחלונות עטורי הרוח, ניתן לראות שרידי רהיטים ופנים. תמונה עצובה שגורמת לך לחשוב על הרבה דברים.
בשנים האחרונות ניסו הרשויות של שתי מדינות האי למצוא פתרון שיספק את כל הצדדים. עד שיושג הסכמה, קבוצות שונות של אדריכלים מתכננות תוכניות לשחזור ולהחזיר את וארושה לחיים. לדוגמה, פרויקט Eurocity, שפותח במשותף על ידי אדריכלים, מהנדסים וחומרי סביבה משתי קהילות האי, כולל הפיכת הרובע לעיר חכמה ידידותית לסביבה.